פתק מאמא / עליא אבו שמיס אח ! איזה כיף לחזור הביתה אחרי יום ארך של למודים . יום אחד חזרתי הביתה עם אחותי הקטנה מימי , אחזתי אותה בידה הקטנה , מהגן ועד שהגענו הביתה . צלצלתי בפעמון , אבל אף אחד לא ענה . צלצלתי שוב בפעמון וחכיתי , אבל אף אחד לא ענה . הוצאתי את המפתח שהיה לי בכיס , פתחתי את הדלת וקראתי : " אמא , אמא , חזרנו , איפה את " ? אבל אף אחד לא ענה . חפשתי במטבח , חפשתי בחדר השנה , ופתאום ראיתי פתק מנח על השלחן במטבח . בפתק היה כתוב : " הלכתי לבקר את דודה סלמה , אחזר בקרוב , אוהבת אתכם . אמא " . " טוב " , אמרתי לאחותי הקטנה , " אמא תחזר עוד מעט מדודה סלמה . בינתים , בואי נאכל ארוחת צהרים " . לאמא יש הרגל אחד שאני מאוד אוהב : בכל פעם שהיא הולכת , היא משאירה לנו פתק , כדי שנדע לאן הלכה ומתי תחזר . לקחתי את הפתק והחזקתי אותו חזק בכף ידי , וכשהחזקתי אותו כך הרגשתי כאלו שאמא אתנו בבית . אז שמתי את הפתק בכיס , אכלנו , ואחר–כך ישבנו בסלון והסתכלנו בטלויזיה .  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית