סיכום בשנת 1789 דנה האספה הלאומית בשאלת זכויותיהם של היהודים בצרפת ומעמדם . היו שדרשו להחיל את החירות והשוויון גם עליהם , והיו שהתנגדו לכך בטענה שהיהודים הם " אומה בתוך אומה" ואינם בני האומה הצרפתית . לאחר מאבק ציבורי , בשנת 1791 קיבלו היהודים זכויות אזרח כיחידים אך ניטלה מהם האוטונומיה הקהילתית , כדי שלא יהיו גוף נפרד במדינה . הענקת זכויות אזרח מלאות וקבלת שוויון אזרחי נקראות "אמנציפציה . " בשלטון נפוליאון שוב עלתה לדיון שאלת מעמדם של היהודים ויחסם למדינה . בשנת 1806 כינס נפוליאון אספת נכבדים יהודים , והם הצהירו על נאמנותם לצרפת . כדי לתת להחלטותיה תוקף של פסק הלכה , כונס בשנת 1807 גוף שנקרא " סנהדרין . " נפוליאון נקט מדיניות זו כדי לזרז את שילובם של היהודים במדינה . בשנת 1808 נסוג נפוליאון מן האמנציפציה ופרסם את " הפקודה המחפירה , " שהגבילה את היהודים . בחקיקת חוקים מיוחדים כלפי היהודים הייתה סטייה ברורה מעקרון האמנציפציה .
אל הספר