המחלוקת על גיוס בנות כבר במאי 1948 הוקם בצה"ל חיל נשים מתוך תפיסה שראתה בשירות צבאי לנשים ביטוי לשוויון בין המינים ומילוי חובה המוטלת על כולם באופן שווה להשתתף בנטל הביטחון . תפיסה זו לא הייתה מקובלת כלל על החרדים , שהתנגדו לגיוס נשים ולא רק לגיוס נשים דתיות . הם הביעו חשש שהגיוס יפגע בצניעות הנשים וטענו , כי אישה צריכה להיות ברשות אביה או בעלה , ולא תחת מרות צבאית . גם בציבור הדתי-לאומי היו רבים שראו בכך איסור , שהוא בבחינת " ייהרג ואל יעבור , " אך היה מיעוט שסבר , כי המצב הביטחוני השורר במדינה ( בתש"ח ) מחייב להיענות לגיוס בבחינת הוראת שעה . מזכירות הקיבוץ הדתי אף הודיעה כי , " אי התגייסות של הבנות מהווה חבלה רצינית במאמץ המלחמתי של המדינה " . הם עודדו בנות דתיות להתגייס למסגרות ייחודיות , כמו הנח"ל הדתי , או לשרת כמורות חיילות , אך לא שללו גם את המסגרת הצבאית הרגילה . עם סיום מלחמת השחרור וקבלתו של חוק שירות ביטחון תש"ט , 1949- הוטלה חובת הגיוס על כל הנשים בגיל , 24-18 למעט נשים נשואות , אימהות ונשים שקיבלו פטור מטעמי דת ומצפון . כדי לקבל את הפטור היה על האישה להופיע בפני ועדה שבחנה...
אל הספר