העבודה בשבת בראי החקיקה חוק מפורש המגדיר מהם דפוסי השבת במדינת ישראל לא נחקק מעולם . החוק היחיד המתייחס לנושא שמירת השבת הוא " חוק שעות עבודה ומנוחה , תשי"א , " 1951- שנועד להבטיח את זכותו של עובד ליום מנוחה שבועי . הזיקה של החוק למסורת הדתית התבטאה בקביעה , כי ימי המנוחה של העובדים היהודים יהיו חופפים לשבתות ולחגים שבלוח העברי . העסקתם של עובדים יהודים בשבת מותרת רק על-פי הקריטריונים המוגדרים בחוק . מתן ההיתרים הוא בסמכותה של " ועדה להיתרי עבודה" בראשות שר העבודה . הדרישה שהעלו חברי כנסת דתיים , שהיתרי העבודה יינתנו רק בהסכמת הרבנות הראשית ורק לצורכי פיקוח נפש , לא נענתה . עם זאת , כאשר חברי כנסת חרדים כיהנו בתפקיד שר העבודה והרווחה , הם לא נתנו בקלות היתר לעבודה בשבת והגבירו את האכיפה על מפירי החוק . בדברי ההסבר לחוק הודגש אופיו הסוציאלי : " החוק המוצע נוסח תוך התחשבות מלאה באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה בתעשייה ... באמנה הבינלאומית בדבר שעות עבודה במפעלי מסחר ובמשרדים ... ובאמנה הבינלאומית בדבר הנהגת מנוחה שבועית במפעלי תעשייה * " ... דבר לא נאמר בחוק על התחשבות בערכים יהודיים או ...
אל הספר