מעמדם של חוקי הכנסת ומערכת המשפט על-פי ההלכה העובדה , כי המשפט העברי איננו הבסיס לחוקי הכנסת ושמקור הסמכות של החוקים הוא חילוני , מעוררת את השאלה האם לחוקים חילוניים , שאינם מתבססים על ההלכה היהודית , יש תוקף מחייב מבחינה דתית . האם אנשים דתיים מחויבים לציית לחוקים אלה , לא רק כאזרחים שומרי חוק , אלא מתוך מחויבות דתית ( ראו " להיות אזרחים בישראל , " עמ' . ( 581-574 שאלה זו נידונה על-ידי רבנים שונים מאז קום המדינה ועד ימינו . הגישה האחת מקנה לחוקי המדינה תוקף של " משפט המלך" ( שמואל א ח , י"א-י"ז . ( לפי מושג זה , יש למלך סמכות לגייס צבא למלחמה , לגייס משאבים לצורך מלחמה , לגייס אנשים לצורכי המלוכה ולהטיל מסים ומכסים על העם . יש פוסקי הלכה המעניקים למלך מכוח כלל זה גם סמכויות חקיקה וענישה . הגישה האחרת מבססת את ההכרה בחוקי הכנסת כחוקים שיש להם תוקף דתי על הסמכות שההלכה מעניקה לציבור להתקין תקנות . סמכות זו , הידועה בשם " תקנות הקהל , " הייתה קיימת בכל קהילות ישראל , הן בתחום האזרחי והן בתחום הפלילי , אך לא בתחום של איסור והיתר - כלומר , לא בתחום הדתי , שנותר נחלתם של פוסקי ההלכה בלבד . ...
אל הספר