דגם הכנסייה הנתמכת בדגם הכנסייה הנתמכת לא מדובר בעליונות מעוגנת בחוק של דת אחת , כמו בדגם הכנסייה הרשמית , וגם לא בשוויון מלא לכל העדות הדתיות המוכרות על-ידי המדינה , אלא במתן עדיפות מסוימת לדתם של רוב התושבים . מדובר בעדיפות שהיא בעיקרה עדיפות סמלית , אם כי לעתים היא באה לידי ביטוי גם בחוק . דוגמה למדינה הפועלת על-פי דגם הכנסייה הנתמכת היא איטליה . בהסכם בין המדינה לכנסייה הקתולית משנת 1984 נקבע , ש"המדינה והכנסייה הקתולית נחשבות לעצמאיות וריבוניות כל אחת בתחומה . " ההסכם קבע , שמבחינה עקרונית המדינה מכירה בערך של תרבות דתית , ושעקרונות הקתוליות הם חלק מן המורשת ההיסטורית של העם האיטלקי . יתר על כן , הדת הקתולית היא היחידה המוזכרת בשמה בחוקה . מבחינה מעשית , צמצם ההסכם את השפעתה של הכנסייה בתחום החינוך . עד לחתימת ההסכם היו לימודי הדת באיטליה בגדר חובה , ונדרש אישור מיוחד כדי לא להשתתף בהם . אולם מאז שנת 1984 נתונים שיעורי הדת לבחירת התלמיד והוריו . על-פי ההסכם , המדינה תומכת בהוראת הדת הקתולית בבתי הספר הציבוריים בכך שהיא מממנת את משכורות המורים ללימודי דת , אך האישור לבחירתם נתון בי...
אל הספר