ליד נחל שזרם במורד ההר חיו נמר ועז . יום יום הלכו שניהם לשתות מים מן הנחל . הנמר עלה לראש ההר ושתה שם ממימי הנחל , והעז ירדה למרגלות ההר ושתתה שם . הם חיו בשלום ובשלוה ונשבעו בחיי הבנים שלהם שיהיו חברים טובים ונאמנים לעולם ועד . יום אחד התעצל הנמר לצאת לציד . הוא עמד בראש ההר / הביט למטה וראה את העז שעמדה ושתתה מים . חשב הנמר בלבו : " העז גדלה ושמנה , אם אטרף אותה אזכה בארוחה גדולה וטעימה ולא אצטרך לצאת לציד . " הוא הרים את קולו וצעק לעבר העז : " איך את מעזה ללכלך את מי הנחל , בגללך אני שותה מים מלכלכים ומזהמים כל כך " הנמר והעז הרימה העז את ראשה , הביטה אל הנמר ואמרה : " איך אתה יכול לומר שאני מלכלכת לך את המים ? הרי אתה תמיד שותה שם למעלה , ואלו אני תמיד שותה פה למטה . אתה הוא זה שמלכלך את המימן " התחילו הנמר והעז להתוכח . התוכחו והתוכחו עד שפתאום קפץ הנמר לעבר העז בדי לטרף אותה . תוך בדי הקפיצה נתקל הנמר בעץ ונתלה על ענפיו . נסה הנמר להשתחרר מענפי העץ ולא הצליח . נסה שוב והסתבך עוד י ותר . באשר הבין הנמר שלא יוכל להשתחרר מענפי העץ / פנה אל העז ואמר לה : " חטאתי חטא גדול , נשבעתי שאה...
אל הספר