לסנאי ולאריה היתה חלקת שדה משתפת . הם עבדו את חלקת השדה וזרעו בה פול . כשנבט הפול וצמח , טפל הסנאי בחלקה ועשב אותה יום יום . באשר התחיל הפול להבשיל , שמר עליו הסנאי מפני גנבים לילה לילה . לילה אחד היה הסנאי רעב מאוד , הוא לא הצליח להתאפק ואכל את בל תרמילי הפול . בבקר גלה האריה שמישהו אכל את בל הפול . הוא שאג שאגה גדולה ושאל : " מי אכל את בל הפול שהיה בחלקת השדה שלי ? " נבהל הסנאי משאגת האריה ונמלט על נפשו . האריה כעס מאוד ואמר בלבו : " אני אתפס את הסנאי , ואשלם לו בגמולו . " למחרת , האריה העמיד פנים שהוא חולה . הוא צוה על בל חיות היער לבוא ולבקר אותו . בל החיות מלאו את מצותו של האריה החולה והגיעו לביתו . בל חיה נגשה אל האריה , הביעה צער על באביו , וברכה אותו שיבריא מהר ממחלתו . רק הסנאי נשאר עומד מרחוק ולא נגש אל האריה .  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית