פתח דבר " מעשי אבות סימן לבנים " אבא שלי , זאיסנו ארטה , היה אורג בדים . ימים רבים היה יושב בגב בפוף כשהוא מוליך את ידיו הלוך ושוב על נול האריגה . מדי פעם הרחיק את ראשו מהנול וצמצם את עיניו בדי לראות איך הציור שציר בדמיונו הולך ונרקם בבד . אבא אהב את מלאכת האריגה , אבל יותר מכל אהב ספורים . עד הבפר הרחוק סמאן הלך בדי לשמע ספורים מפי הצדיקים שגרו בו , ואת מה ששמע הביא אתו לגונדר בדי לספר לנו . בעודו יושב ואורג , היינו אנחנו , ילדיו , מצטופפים סביבו ומקשיבים לספורים , למעשיות ולפתגמים שהיה מספר בקול רם ונשא . גם השכנים היו מתקבצים לשמע את דבריו , בי בלם העריכו אותו כאיש חכם . לימים , כאשר גדלתי ולמדתי לקרא , היה אבי פונה אלי ואומר : " ירגה , שב על ידי וקרא לי ספור . " ואני ישבתי לרגליו על שרפרף / פתחתי ספר וקראתי לפניו בקול רם , עד שראשו צנח על הנול מרב עיפות .  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית