הלב ָ טים בנוגע לעליית יהודי אתיופיה יהודי אתיופיה חיו עד המאה ה19- במנותק מהעולם היהודי . הם לא הכירו את הספרות היהודית התורנית שנכתבה מאז ימי המ שְְ נה והתלמוד , אך הקפידו על קיום המצוות הכתובות בתורה , חגגו את החגים הנזכרים בתורה והתפללו שלוש תפילות ביום לכיוון ירושלים . הם ניהלו חיים יהודיים , היו להם מנהגים מיוחדים , ואף חגגו חגים מיוחדים להם וימי צום - שאינם נהוגים בקהילות יהודיות אחרות . עד שנות ה80- עלו מאתיופיה לישראל כמה מאות יהודים בלבד . מיעוט העולים היה תוצאה של שילוב של כמה גורמים : א . חששם של יהודי אתיופיה מהמסע הקשה לישראל , במיוחד לאחר הניסיון לעלייה בשנת 1862 שנכשל , ובו מצאו את מותם אלפים מיהודי אתיופיה . ב . התנגדותו של קיסר אתיופיה , הי ְ ילה ס ֵ לאס ִ י , ליציאת יהודים מארצו ואי רצונה של ממשלת ישראל לקלקל את היחסים עמו . ג . שנות הניתוק הארוכות של יהודי אתיופיה ממרכזים יהודיים , והמנהגים והחגים המיוחדים להם - הטילו ספק ביהדותם בעיני הממסד הרבני במדינת ישראל , ולכן הוחלט לא להעלותם . רק כמה עשרות נערים אתיופים הובאו לארץ כדי להכשירם להוראה בבתי ספר שהקימה הסוכנות ...
אל הספר