מדיניות החוץ של נאצר בספרו " הפילוסופיה של המהפכה" תיאר נאצר את קווי מדיניותו . לדבריו , על מצרים לפעול בשלושה מעגלים : המעגל הערבי , מעגל יבשת אפריקה , ומעגל עולם האסלאם . במעגלי פעילות זו נכללו אינטרסים הקשורים למלחמה הקרה . מדיניות החוץ של נאצר ביטאה תפיסה זו . בתחום מדיניות החוץ עסק נאצר בשאלת מעמדה של סודאן , השוכנת מדרום למצרים . מצרים ביקשה לצרף אליה את סודאן כדי להשיג שליטה בעמק הנילוס . צעד זה היה מנוגד לאינטרסים של בריטניה , שביקשה כי סודאן תהיה מדינה עצמאית . בפברואר 1953 החליטו מצרים ובריטניה כי סודאן תקבל עצמאות ב , 1956- ואז תהיה חופשייה להחליט אם ברצונה להתאחד עם מצרים . בינואר 1956 הכריזה סודאן על עצמאותה . אותותיה של המלחמה הקרה ניכרו גם במדינות המזרח התיכון והשפיעו על מדיניותו של נאצר . נאצר היה בין יוזמיה של ועידה שהתכנסה באפריל 1955 בּבנד ַ וּ נג שבאינדונזיה . בוועידת ּבנדּונג השתתפו 29 מדינות עצמאיות מאסיה ומאפריקה . ישראל לא הוזמנה לוועידה בגלל איומו של נאצר להחרים את הוועידה אם ישראל תשתתף בה . המדינות שהשתתפו בוועידת ּב ַ נד וּ נג כונו בשם המדינות הבלתי מזדהות ,...
אל הספר