היישובים היהודיים

את המיגוון הגדול של צורות היישוב בישראל ממיינים ל2- קבוצות עיקריות: • יישובים כפריים - יישובים קטנים שמתגוררים בהם עד 2,000 תושבים, ובכללם הקיבוץ, המושב, המושבה, היישוב הקהילתי והכפר הערבי. בעבר היו רובם יישובים חקלאיים, אך כיום רוב תושביהם אינם עוסקים בחקלאות, ואופיים הכפרי מתבטא בבתים צמודי קרקע, בצפיפות בנייה נמוכה ובשטחים פתוחים רבים. היישובים הכפריים פרוסים על פני רוב שטחה של המדינה - רובם בצפון הארץ ובמרכזה, ומיעוטם בכמה אזורים בצפון הנגב ובערבה. • יישובים עירוניים וערים - יישובים גדולים, ומבחינים ביניהם בעיקר על פי מספר התושבים. בישראל, יישוב שמתגוררים בו למעלה מ2,000- תושבים מוגדר כיישוב עירוני והוא מנוהל על ידי מועצה מקומית. כאשר מספר התושבים ביישוב העירוני מגיע לכ20,000- - נשקלת האפשרות להגדירו כעיר, ועיר שמספר תושביה עולה על 200,000 - מוגדרת בישראל כ"עיר גדולה". רוב היישובים העירוניים הגדולים מרוכזים במרכז הארץ, ומתגוררים בהם מרבית תושבי ישראל. בשנים האחרונות מיטשטשים ההבדלים בין היישובים העירוניים ליישובים הכפריים: ביישובים עירוניים רבים מוקמות שכונות מגורים בעלות אופי כפרי...  אל הספר