החזון והגישה החברתית שליוו את הקליטה של העלייה הגדולה היו: להחיות את עברו של העם היהודי בארצו, וללכד אותו סביב תרבות ישראלית משותפת. מנהיגי המדינה חשבו שאין להסתפק ב"קיבוץ גלויות" אלא יש לשאוף ל"מיזוג גלויות" - למזג את העולים שבאו מכל קצווי תבל ב”רוכ ךותיה” חברתי, כדי שהחברה הישראלית תהפוך לחברה אחת, אחידה. כדי לממש את החזון, היו שסברו שקבוצות המוצא השונות צריכות להתנתק ממסורות העבר שלהן, דרשו מן העולים לשנות את שמותיהם לשמות עבריים, קבעו תכניות לימודים אחידות לבתי הספר, ועוד. עם הזמן פחתה עוצמתו של הלחץ שהופעל על העולים לנטוש את תרבות ארצות מוצאם, ותפיסת ”כור ההיתוך” פינתה את מקומה לגישה רב-תרבותית - גישה המכירה בקיומן של קבוצות שונות באוכלוסיית המדינה, ומעודדת אותן לשמר את הייחוד שלהן וגם לבנות את המשותף ביניהן. יש הטוענים כי גישה זאת, שמהותה קבלת השונה וסובלנות כלפיו - למעשה אינה נחלת הכלל בישראל, וכי החברה הישראלית אינה מצליחה להימנע מקיטובים ומניגודים רבים וחריפים. בסעיף הבא, הדן בעלייה של שנות ה,90- נוכל לבחון כיצד יישמו את הגישה הרב-תרבותית. ■ כור היתוך: מתקן שמתיכים בו מתכות - ...
אל הספר