במשך כל שנות הגלות, הגעגועים לציון והכמיהה אליה היו חלק בלתי נפרד מחיי העם היהודי. הרצון לחיות בארץ ישראל בא לידי ביטוי באחת הברכות של תפילת שמונה עשרה, שחוברה בימי בית שני ונאמרת מדי יום: ”תקע בשופר גדול לחרותנו, ושא נס לקבץ גליתינו, וקבצנו יחד מהרה מארבע כנפות הארץ לארצנו.” קבוצות ויחידים הגיעו לישראל על אף הקשיים ותלאות הדרך - כדי לגור בה, לבקר בה או להיקבר בה. אלה שהחליטו להשתקע בארץ התיישבו בעיקר ב”ארבע ערי הקודש”: ירושלים, חברון, טבריה וצפת. במאה ה19- חל שינוי. תהליכים שונים שהתרחשו אז, וביניהם גילויי אנטישמיות חמורים נגד יהודים וצמיחתן של תנועות לאומיות במקומות שונים בעולם, הביאו להתעוררות הציונות. התנועה הציונית הציגה את ההיילע לארץ ישראל כמעשה הכרחי שמטרתו לגאול את עם ישראל כולו מן הגלות ומן המצוקה של מיעוט נרדף, ולהוביל להקמתה של מדינה יהודית. כך החלה תנועה גדולה של עלייה לישראל, והיא נמשכת - במידה זו או אחרת - עד היום. כמעט 3.5 מיליון יהודים עלו לישראל מאז שנת .1882 רובם עלו לאחר הקמת המדינה. מדינת ישראל מעודדת עלייה וקולטת עולים גם בתקופות של שפל כלכלי או של מתח ביטחוני, וה...
אל הספר