• כינויים חבורים לשון המקרא היא לשון חסכונית. לעומת העברית בת-ימינו, בלשון המקרא יש העדפה ברורה לשימוש בכינויים חבורים - כינויי שייכות וכינויי מושא. כינוי שייכות חבור: לעומת השימוש הרגיל בימינו במילית של )הארץ שלך, המולדת שלך, הרכוש שלהם(, נמצא במקרא תמיד את כינוי השייכות החבור לשם העצם )ארצך, מולדתך, רכושם(. השימוש במילית של אינו קיים בלשון המקרא )רק בשיר השירים א, ו: "כרמי שלי לא נטרתי"(. במקרא השייכות הובעה רק על-ידי כינוי שייכות חבור או על-ידי סמיכות )משפחת האדמה(. כינוי מושא חבור: בימינו נהוג להשתמש בכינוי מושא פרוד )אראה אותך, אברך אותך, אראה לך(, אך לשון המקרא העדיפה את כינוי המושא החבור )אעשך, אברכך, אראך(.  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית