לטיעון יש מבנה אופייני: טענה, ביסוס הטענה, מסקנה. טענה בפתיחת הטיעון מציגים את הטענה הראשית. הכותבים חושפים את עמדתם כבר בראשית המאמר בהצגת הטענה. הטענה היא נקיטת עמדה בעניין שיש לגביו חילוקי דעות. נהוג להקדים לטענה רקע קצר, המסביר את המושגים המשמשים בדיון. את הטענה יש לנסח במשפט שלם חיובי או שלילי. לא בכל מאמר הכותב או הכותבת חושפים את עמדתם בפתיחה. יש הבוחרים להגיע אליה רק בסוף המאמר. במקרים כאלה הטענה יכולה להיות מנוסחת כמסקנה מן המידע שקדם לה. ביסוס הטענה את הטענה הראשית הכתובה בפתיחת הטיעון יש לחזק ולבסס. במסגרת הטיעון הכותבים מנסים להוכיח את צדקתה של טענתם. לצורך ביסוס הטענה ניתן להשתמש בנימוקים, בהוכחות, בדוגמות, וכדומה. תפקיד הנימוקים וההוכחות להציג בפני הנמענים את נכונות הטענה ואת צדקתה. הנימוקים וההוכחות יכולים להתקשר אל הטענה הראשית שבפתיחה, או להתקשר זה אל זה וליצור מעין שרשרת. ביסוס הטענה יכול לכלול יסודות מארגנים שונים: בעד ונגד, בעיה ופתרון, כלל ופרט וכדומה. )רשימת יסודות מארגנים ראו בעמ' .15( מסקנה בסיום הטיעון כותבים את המסקנה אם היא נובעת מן הנאמר בגוף המאמר באופן הגי...
אל הספר