בשנות הארבעים והחמישים של המאה ה-16 האשימו תושבי פראג, במיוחד האזרחים האמידים של העיר הישנה, את היהודים בעברות שונות: עיסוק לא חוקי במטבעות, ריגול לטובת התורכים ואחריות לשרפה גדולה שפרצה בעיר הקטנה ובאזור הרדצ'ני. בשרפה עלו באש בין השאר ארכיוני המדינה, ובהם מסמכים חשובים של אזרחי פראג שפירטו את הפריבילגיות שלהם. אחד היהודים שנעצר עונה קשות והודה באחריות להצתה. כתוצאה מכך דרשה אספת המעמדות באביב 1541 את גירושם המידי של היהודים מבוהמיה. בעקבות שרשרת האירועים פרצו פוגרומים ביהודים, בעיקר באזורים כפריים; ובלחץ אספת המעמדות, נאלץ המלך פרדיננד ה-1 לחתום בשנת 1541 על צו לגירוש היהודים מבוהמיה. רבים מן היהודים שגורשו התיישבו בפולין, ואחרים התיישבו במורביה (מזרחית לבוהמיה) ושם זכו להגנת האצילים. יהודים רבים נשדדו בדרכם בידי הכפריים או נרצחו בידי החיילים שליוו אותם לגבולות. יחד עם זאת, המשפחות היהודיות החשובות והעשירות הורשו להסדיר את ענייניהן העסקיים לפני הגירוש. לעתים קרובות קיבלו המשפחות מכתבים הפוטרים אותן מצו הגירוש, לעתים אף קנו מכתבים כאלה בכסף. בתוך כמה שנים נאלץ המלך לבטל את צווי הגירוש...
אל הספר