ארבע "ערים" וגטו יהודי החוקים העירוניים לא חלו גם על האזורים ששכנו בהם הטירות והאחוזות של האצילים. אזורים אלו נהנו ממעמד משפטי מועדף, והיו להם יתרונות כלכליים והקלות במס. משום כך שמרו תושביהם בקנאות על מעמדם המשפטי. למשקיף מן החוץ נראתה פראג כעיר אחת לכל דבר, אבל בפועל היא הייתה מחולקת לאזורים - שכונו "ערים". לכל עיר היה אופי שונה כי הרכב האוכלוסייה שלה היה שונה, והמעמד המשפטי שלה היה שונה גם הוא. בפראג היו שלוש ערים מרכזיות: העיר הישנה, העיר החדשה והעיר הקטנה, ומשנת 1598 הוכר גם אזור הרדצ'ני כעיר עצמאית. רק בשנת 1784 הוכרזו ארבע ערים אלו כעיר אחת. בפראג התקיים גם הגטו של היהודים, שהיה ממוקם בין הגבול הצפוני של העיר הישנה לבין הנהר וולטבה (מראה העיר פראג, עמ' 102-103). בימי הביניים נהנתה העיר הישנה ממעמד בכורה, והייתה העיר החזקה והעשירה ביותר בכל בוהמיה; אבל במאה ה-16 השתנה המצב, כשאזור הגדה השמאלית של הוולטבה היה לאזור החשוב ביותר בעיר. השפיעו על כך כמה אירועים: ייסוד ביתו של מושל בוהמיה בגדה השמאלית, חידוש מוסד הארכיבישופות שבוטל במאה ה-15 בגלל מאבקים דתיים, והקמת אחוזות האצילים מסבי...
אל הספר