מבזק מראשית המאה ה-9 שכנו ישיבות בבל - ישיבת ראש הגולה, ישיבת סורא וישיבת פומבדיתא - בבגדאד. בעקבות האירועים שהובילו להשתלטות הבויהים על בגדאד במאה ה-10 נותק הקשר בין הישיבות בבגדאד לבין האזורים שעליהם היו הישיבות ממונות, והכנסתן נפגעה. לישיבה היה מבנה מיוחד: סנהדרין גדולה, סנהדרין קטנה ותלמידים קבועים. החודשים אדר ואלול כונו "ירחי כלה", ובהם דנו חברי הסנהדרין בשאלות שהופנו אליהם. בתום הדיונים היה גאון הישיבה מכריע וקובע את התשובות. בירחי הכלה התכנסו ללימוד משותף - תלמידי הישיבה הקבועים והציבור היהודי שהתפנה לצורך כך מפרנסתו. בשנת 928 מונה רב סעדיה גאון (רס"ג) לגאון ישיבת סורא, מתוך תקווה כי חכם בעל שם כמותו יסייע להשיב לגדולתה את הישיבה, שבאותו הזמן הייתה נתונה בקשיים. רב סעדיה גאון השתתף בפולמוסים רבים, ביניהם כאלה העוסקים בשאלה למי סמכות ההכרעה בעניינים שונים - להנהגה בארץ ישראל או לישיבות בבבל. ויכוח סוער שניהל רב סעדיה גאון עם המרכז בארץ ישראל עסק בעיבור השנים בלוח השנה העברי. סופו של הוויכוח - שרוב הקהילות קיבלו את קביעתו של רב סעדיה גאון. רב סעדיה גאון כתב יצירות פילוסופיות ותיא...
אל הספר