מעמד משפטי מיוחד ליהודים בשלטון האסלאם במאות הראשונות להיווסדה של הח'ליפות נמצאו למעלה מ-%90 מאוכלוסיית היהודים בעולם תחת שלטון האימפריה המוסלמית. בבגדאד חיה במאה ה-10 קהילה גדולה של יהודים. איננו יודעים מה היה מספרם, ואולם אפשר ללמוד עליהם מתוך דברי הנוסע היהודי המפורסם, בן המאה ה-12, בנימין מטודלה, שהעיד כי בעיר גרים כ-000,40 יהודים, וכי יש בה 28 בתי כנסת ו-10 ישיבות. לפי חוקי האסלאם, היה ליהודים ולנוצרים תושבי האימפריה מעמד משפטי מיוחד. הם הוגדרו כבני חסות (אהל א-ד'מה), ולצד חופש הפולחן והחירות להתארגן בקהילה נפרדת, הם זכו להגנת השלטונות. היהודים והנוצרים נהנו מיחס מועדף, מפני שבעיני האסלאם הם ממשיכים מסורת דתית שיסודה בהתגלות אלוהית אמיתית. יהודים ונוצרים נחשבו עמי הספר (אהל אל-כתאב) - עמים שבידם ספר קודש ובשורה דתית שקדמה למחמד. משום כך התירו להם המוסלמים לחיות על פי מנהג דתם. היהודים בבגדאד, כמו גם היהודים במקומות אחרים בח'ליפות, כמעט שלא הוגבלו בבחירת העיסוק המקצועי. מצב זה זירז יהודים להגר מן הכפר אל העיר, ומרביתם עברו ממקצועות חקלאיים למקצועות הקשורים במסחר ונטמעו בתרבות הערבי...
אל הספר