כבר במאה ה-9 נעשתה בגדאד למרכז התרבותי של העולם המוסלמי. היא הייתה למקום מפגש והיתוך של רעיונות שזרמו אליה ממקומות אחרים. חצר הח'ליפים, על אורחות חייהם הראוותניים, המשתאות ובתי הנשים, הייתה מקור משיכה למשוררים שנזקקו לתמיכה וחסות - ובתמורה חיברו עבור אדוניהם שירי שבח והלל. בקרב פקידי המינהל בעיר שררה תחרות, והיא שעודדה רכישת ידע והשכלה. סוגים מגוונים של יצירה ספרותית התפתחו עבור מעמד חברתי זה, ובהם ספרות אנציקלופדית שאגרה ידיעות שהיו דרושות לכל מי שחתר להיות ידען ומשכיל. התרבות וההשכלה שהיו אגורות בספרות אנציקלופדית זו נשאבו מן התרבויות ההלניסטית, הפרסית והערבית. השילוב בין יסודות השכלה אלו ובין השכלה משפטית (ידיעת החדית') והשכלה ספרותית - נקרא אדב. ספרות האדב נפוצה במאה ה-9, והשליטה בה יצרה את דיוקן המשכיל ואיש התרבות. תחומי התעניינותו של האדיב, האדם הנעלה והמחונך, כללו שירה ופרוזה ערבית, משלים ואמרות חכמה, היסטוריה קדומה, כמו גם בקיאות בתרבויות הפרסית, ההודית והיוונית, על יצירותיהן והגותן. במאה ה-10, ובפרט בתקופה הבויהית, איבדה חצר הח'ליפות את מקומה המרכזי בחיי התרבות בעיר. הנסיכים ה...
אל הספר