העיר כמרכז דתי בגדאד עיר מוסלמית בגדאד במאה ה-10 הייתה בירה של אימפריה מוסלמית, אך חיו בה גם נוצרים ויהודים. המאמינים המוסלמים נחלקו לסונים ושיעים, ושרר ביניהם מתח מתמיד, בעיקר בתקופה הבויהית בבגדאד, שהתאפיינה במדיניות פרו-שיעית מצד השליטים הבויהים. כך התעוררו עימותים בין הקבוצות, ולעתים קרובות תקפו סונים מרובע באב אל-בצרה את השיעים שהיו מרוכזים ברובע אל-כרח'. כבירת אימפריה מוסלמית הייתה בגדאד מרכז לאכיפת חוקי האסלאם. ההלכה האסלאמית מכונה שריעה, והיא כוללת את כל החוקים והציוויים החלים על המוסלמי. הלכה זו נתפסת כאלוהית, נצחית ומקודשת, ולא כמעשה ידי אדם. אבל ההלכה האסלאמית מותרת לפירוש ולהרחבה בידי אדם. תפקידה העיקרי של המדינה המוסלמית היה לקיים ולאכוף על האדם את אורח החיים המוסלמי, כפי שהוא עולה מן החוק האלוהי. האסלאם אינו מכיר במדינה כגוף ריבוני המוסמך לחוקק חוקים חילוניים. בחיי היום-יום עלו שאלות פוליטיות שלא נמצאה להם תשובה במסגרת ההלכה האסלאמית, לכן שקדו חכמי ההלכה המוסלמים בבתי מדרש מיוחדים לפתח את חוק השריעה ולהתאימו למציאות משתנה. הח'ליף עצמו קיים מגע הדוק עם חכמי ההלכה והקצה להם...
אל הספר