ומזונות מעובדים וכן מוצרי מותרות - במיוחד בדים איכותיים. המלאכות בעיר היו שונות זו מזו ביוקרתן: בראש עמדו מלאכת המתכות היקרות וייצור הנייר והבשמים - ובתחתית עמדו אומנויות שנחשבו פשוטות והביאו פחות כבוד לבעליהן, כגון - עיבוד עורות, צביעה וקצבות. בדרך כלל היו בתי המלאכה שבעיר קטנים. בכל בית מלאכה היה אומן אחד, ולצדו עבדו כמה שוליות ועבדים. עבודתם של העבדים הייתה אף היא בשכר. המיומנויות של האומנים עברו בירושה מאב לבנו כמו גם הבעלות על העסק. היו מלאכות שדרשו עבודה מורכבת של כמה אומנים. כזה היה המצב בעיקר בתעשיית המזון ובתעשיית הבדים. תעשיית הבדים למשל הצריכה עבודה משותפת של כמה סוגי אומנים - טווה, אורג, כובס, צובע וחייט. לעתים היו העבודות השונות מתקיימות בבית מלאכה אחד. לצד אוכלוסיית בעלי המלאכה המקצועיים שבעיר הייתה אוכלוסייה גדולה יותר שעסקה בעבודות מקצועיות פחות, כגון - רוכלים, מנקי רחובות ועובדי ניקיון אחרים. העוסקים בעבודות אלו היו לעתים קרובות אנשים שהיגרו מן הכפר אל העיר. רוב בעלי המלאכה נהגו למכור בעצמם את תוצרתם לקהל הצרכנים. מקום המכירה היה בדרך כלל החנויות שבשוק. היו גם סוחרים ש...
אל הספר