בכניסה לבית נהגו בעל הבית ואורחיו להיפגש, בעיקר בערבי הקיץ. אנשים נהגו לשבת על מפתן הבית לצד הדלת על גבי מחצלות, שטיחים או על גבי דוכן. הדוכן בכניסה לבית שימש לעתים גם כמקום הוראה של חכמי דת ומורים אחרים, וסביבם היו נאספים תלמידים ומאזינים למיניהם. בבתים בבגדאד, כמו בערים מוסלמיות אחרות בימי הביניים, היו מעט מאוד רהיטים. העיקריים שבהם היו שידות ומגירות לאיחסון בגדים ובדים, והאנשים נהגו לשבת על גבי סדינים וכריות שהונחו על הרצפה. תשומת לב רבה ניתנה לעיצוב פנים הבית. היו בו שטיחים, סדינ ים ואריגים, מחצלות ווילונות. פאר הבתים נקבע על פי איכות השטיחים והעיטורים שעל הקירות. שטיחים היו פריטים שימושיים מאוד אך גם פריטי מותרות, הביקוש להם היה גדול - ותעשיית השטיחים שגשגה. השטיחים נארגו ברמות שונות וכוונו לאוכלוסיות שונות: לח'ליפים, לחצר המלכות ולשליטי העיר, לעשירי העיר וסוחריה - וגם לפשוטי העם. השטיחים הנחשבים ביותר היו שטיחים ארמניים - שבהם קושטו ארמונות הח'ליפים - ושטיחים פרסיים - שנודעו בטיב הצמר שממנו נעשו, בצבעיהם ובעיצובם האמנותי. שיטות שונות לקירור הבתים בבגדאד ולחימומם ימי הקיץ הלוהטים ...
אל הספר