העבדים לא היו זכאים למלא כל תפקיד רשמי, אבל לעתים קרובות האצילו אדונים עשירים מסמכויותיהם לעבדיהם, ולעתים נמצאו עבדים שהחזיקו במשרות רמות ממשרותיהם של אזרחים מן השורה. שחרור עבדים, בעיקר כאלה שקיבלו עליהם את דת האסלאם, נחשב לרצוי מאוד. השחרורים היו מתבצעים באמצעות צוואת האדון, ולעתים היה העבד, שחסך סכום כסף מספיק, פודה את עצמו ויוצא לחופשי. לאחר השחרור היה העבד המשוחרר מוסיף לקיים זיקה לאדוניו ונעשה מעין בן חסות לאדונו. החזקת עבדים לא הייתה נחלת עשירים בלבד; לעתים קרובות היו גם עניים מחזיקים עבד. בתי המגורים בבגדאד מעידים על הריבוד החברתי הבתים בבגדאד ורמת החיים בהם נבדלו אלו מאלו לפי השכונות והאזורים השונים בעיר ולפי רמת החיים והאמצעים של התושבים. בבגדאד היו שכונות של עשירים ושכונות של עניים. עשירי בגדאד, ובהם הח'ליפים, הפקידים וסוחרים עשירים, התגוררו בארמונות ובאחוזות בנות שתי קומות או יותר, שהיו בהם מרחצאות פרטיים וגנים מטופחים. ארמונות ואחוזות אלו היו מחולקים בדרך כלל לשלושה אזורים, שכל אחד מהם הוקף בחומה: אזור הנשים, אזור המשרתים וחדרי האירוח. חדרי הקומה השנייה נחשבו ליוקרתיים, במ...
אל הספר