גם צדה המזרחי רחב הידיים של העיר, מעבר לחידקל, היה מיושב היטב, בפרט לאחר שהועברו אליו מוסדות הממשלה - תחילה לרובע רצאפה, ואחר כך לדאר אל-ח'ליפה. עם זאת גם במאה ה-10 עדיין היה הצד המערבי מיושב יותר מן הצד המזרחי. ולמרות כל זאת היו מקרים שנשים צברו כוח והשפיעו על החלטות חשובות שנתקבלו בתוך המשפחה. מעמד העבדים בעיר העבדות הייתה נפוצה מאוד בקרב מוסלמים, כפי שהייתה בכל מקום אחר בימי הביניים, ומובן שגם בבגדאד היו עבדים. מבחינה משפטית התאפשרה החזקת העבדים, העברתם ומכירתם כאילו היו חפצים, אבל הוטלו הגבלות על הטיפול בהם, והאדון לא יכול לעשות בהם ככל שעלה על רוחו. אם התעלל האדון בעבד, היה עליו לשחררו. לעבדים הותר לחסוך כסף ולהשתמש בו, ואפילו לנהל עסקים. אם נשא העבד אישה, היו כל ילדיו - רכוש אדוניו. שפחות חויבו לשמש כפילגשים לאדון, אבל הילדים שנולדו מיחסים אלו היו בני חורין. השפחה שבניה הוגדרו בני חורין כונתה "אם ולד" (אם לילד), מעמדה עלה, וכשהאדון מת - שוחררה ונעשתה אף היא בת חורין.  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית