עירוניות כאורח חיים העיר ותושביה בראשית המאה ה-10 הגיעה בגדאד לשיא גודלה. לפי העדויות, היה אורך העיר בסוף המאה ה-9 כ-7.5 ק"מ, ורוחבה - 6.5 ק"מ. העיר גדלה, ובראשית המאה ה-10 הגיע אורכה ל-8.5 ק"מ, ורוחבה ל-7.5 ק"מ. המתיישבים הראשונים בעיר היו חסידיו ותומכיו של הח'ליף: משפחתו, רעיו, פקידי ממשל, המפקדים וחיילי הצבא - ולצדם גם פשוטי עם. בגדאד הייתה מורכבת מרבעים נבדלים, ובהם חיו קבוצות תושבים מגוונות - שהיו שונות זו מזו בעיסוקם של התושבים ובמעמדם החברתי, במוצאם האתני ובאמונותיהם. כל רובע הכיל אוכלוסייה אחידה מבחינה אתנית (פרסים, ערבים, תורכים וכדומה) או מבחינת העיסוק. כך לדוגמה, החיילים התגוררו בדרך כלל מחוץ לחומות העיר, בפרבריה הצפוניים או המערביים של העיר, והסוחרים התרכזו מדרום לעיר, באזור רובע אל-כרח'. מפקח מיוחד היה אחראי לכל רובע; לכל רובע היו שווקים משלו (מפות 13-14 עמ' 64-65, מפה 15 עמ' 76); ובין רבעים מסוימים, כגון באב אל-בצרה הסונית ואל-כרח' השיעית, שררה מתיחות מתמדת. עם זאת, למרות הפיצול הבולט בתוך העיר, הייתה לתושבי העיר זהות עירונית אחת וכן גאווה מקומית. עד המאה ה-10 גדלה מאוד א...
אל הספר