מעמדן ועיסוקיהן של הנשים בעיר אף על פי שהחברה העירונית באירופה בימי הביניים הוגדרה כקורפורציה הנאבקת להשגת חירויות, נותר מעמדה של האישה שולי מבחינת זכויותיה להשתתף בשלטון העירוני; ולמעט מקרים בודדים לא הורשו הנשים לבחור או להיבחר למועצות העירוניות. הן גם לא הורשו ללמוד באוניברסיטאות, אך זכו לעתים לחינוך יסודי בבתי ספר שבהם למדו קרוא וכתוב וכמה מקצועות יסוד. הנשים נחשבו לאזרחיות בעיר. האזרחות ניתנה להן מכוח בעלות על נכס עירוני שהגיע אליהן בירושה, ברכישה, בזכות חברות בגילדה או בזכות נישואין לאזרח העיר. זכויות האישה היו מקבילות לזכויות בן אזרח העיר, כל עוד התגורר בבית אביו. מבחינת דיני הירושה הקדימו הבנים את הבנות בזכות לרשת את אביהם, והבנות הקדימו את הקרובים הרחוקים יותר. ואולם לעתים העבירו האבות משהו מנכסיהם לבנותיהם בעודם בחיים. קשרי הנישואין נקבעו על ידי המשפחות. עם נישואיו הוגדר הגבר כאדם בוגר הנושא במלוא האחריות לחובותיו כלפי החברה. הנישואין נקבעו פעמים רבות בהתאם לאינטרסים מסחריים וכלכליים. בנות השכבה העירונית האמידה נישאו בהיותן בנות 17 בערך, ואילו הגברים היו מבוגרים מהן ב-10 שנים...
אל הספר