למרות ההבדלים בין ערי אירופה בימי הביניים, שמקורם באזור ובהקשר התרבותי שבהם צמחו, אפשר לעמוד על כמה מאפיינים כלליים לערים אלו: בדרך כלל לא הייתה מערכת הרחובות בערי ימי הביניים בנויה בצורה גיאומטרית שיטתית ומסודרת, והדבר דומה דמיון מה למערכת הרחובות של הערים המוסלמיות (עמ' 32). עם זאת היה אפשר להתמצא ברחובות ולהבחין ביניהם. הרחובות נבדלו זה מזה בגודלם - לעתים היו גדולים ביותר, ולעתים לא יותר מסמטאות צרות. על פי רוב שימשו הרחובות לא למעבר בלבד אלא גם לעצירה, למשא ומתן ולמפגשים. לבתים, שהיו בני כמה קומות, הייתה חזית שפנתה כלפי חוץ - אל המרחב הציבורי. באופן זה קבעו חזיתות המבנים את אופיים של הרחובות ואת ההבדל שבין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. לרוב הערים היו תקנות שהבחינו בין המרחב הפרטי למרחב הציבורי. התקנות התייחסו לחזיתות הבתים הפונות אל הרחוב, לעמודים ולמדרגות החיצוניות. במרחב הציבורי שבעיר פעלו כמה וכמה גורמים: הבישוף המקומי, הממשל המקומי, מסדרי הנזירים והגילדות למיניהן. כתוצאה מכך הכילו הערים החשובות יותר ממרכז אחד. היו בהן מרכז דתי ובו קתדרלה וארמון, מרכז אזרחי ובו בית העירייה, ומרכז מ...
אל הספר