של הניידות החברתית נוצר הודות להענקת חירויות על ידי שליטים ואדוני העיר או בתהליך הדרגתי של כיבוש חירויות על ידי קבוצות שהיו תחילה נטולות חירויות. החל במאות 10-11 נאבקו הערים להשגת חירויות קיבוציות עבור תושביהן, כולל מתיישבים חדשים ואיכרים משועבדים שנמלטו מאדוניהם (עמ' 42). המאבק לחירויות היה הצעד הראשון לקראת אוטונומיה - שלטון עצמי. ההתקדמות במתן החירויות הייתה שונה ממקום למקום: א. ערי איטליה היו המובילות בשרשרת החירויות של ערי אירופה. שגשוג המסחר בערים אלו ביסס את מעמדם של הסוחרים על חשבון האצילים. לחוק העירוני הייתה השפעה על אזור הכפר, בעיקר באיטליה. בשטחים שהיו כפופים לשלטון העירוני נעלמה הצמיתות בהדרגה; ובמקביל לחיסול קשרי התלות הפאודליים - קמה שם אוטונומיה עירונית. ב. רוב הערים באנגליה, בגרמניה ובצפון צרפת נאלצו להסתפק בפריבילגיות, אך נותרו כפופות לשלטון המלכותי והפאודלי. הערים נבדלו אלו מאלו בדרך השגת החירויות: בערים החדשות, שאך זה יושבו, ושבהן היה לאדוני העיר עניין להעניק זכויות יתר כדי למשוך מתיישבים חדשים, הייתה הדרך להשגת חירויות קלה יותר. בערים הוותיקות, לעומת זאת, התקשו תוש...
אל הספר