הערים היו כפופות לשלטון המוסלמי המרכזי, תחילה בדמשק - בירת הח'ליפים מבית אמיה - ואחר כך בבגדאד - בירת הח'ליפים מבית עבאס. השלטון המוסלמי הריכוזי היה המשך טבעי למסורות השלטון שקדמו לו. כאמור, קודם לכן שלטו בשטחים אלו שתי אימפריות ריכוזיות מובהקות - ממלכת ביזנטיון והאימפריה הפרסית-הססאנית (עמ' 25). גם השלטונות הביזנטיים וגם השלטונות הססאניים העמידו בראשות המינהל העירוני את נציגיהם ולא נציגים מתושבי העיר. בהשפעת שינויים פוליטיים בח'ליפות השתנה מעמד הערים. במאה ה-10 הגיע לשיאו תהליך התפוררות הח'ליפות העבאסית ועלייתן של שושלות מקומיות שהקימו את הח'ליפויות העצמאיות. ראשיתו של תהליך זה עוד במאה ה-8, כשהוקמו הח'ליפויות העצמאיות בספרד המוסלמית ובצפון אפריקה, המשכו - באמצע המאה ה-9 באזור מרכז אסיה, ושיאו - במאה ה-.10 בהשפעת אירועים אלו - הערים, שהיו כפופות להנהגה המרכזית של כל מדינה מוסלמית, נטו לעתים לצד השושלות המקומיות. לכן בהדרגה, בעיקר מהמאה ה-14 ואילך, איבדו הערים ברחבי העולם המוסלמי את צביונן האחיד, וכל שושלת השפיעה באופן אחר על הערים שבשליטתה.
אל הספר