לצד הערים הוותיקות ששרדו במעבר מתקופה לתקופה, נוספו ערים חדשות. ערים אלו קמו בצפון אירופה (בריטניה וסקנדינביה של ימינו). היו אלו ערי מסחר; הן הוקמו בחופים הצפוניים של אירופה ונעשו ערי נמל שוקקות. באמצעותן התנהל מסחר ענף בין האזורים הצפוניים של אירופה ובין אזור הים השחור. הצרכנים של הסחר הבינלאומי בראשית ימי הביניים היו מועטים, ויש האומדים אותם בכמה עשרות-אלפים בלבד. היו אלו אצילים, עשירים ואנשי כמורה גבוהה, שהיה ביכולתם לקנות ולהחזיק מוצרי מותרות. הספקים היו לעתים קרובות יהודים שסחרו במזון, בעבדים, ביין ובמלח. ספקים אחרים היו תושבי הערים באיטליה, ובהן - ונציה בצפון, אמלפי ונאפולי בדרום. הללו סחרו עם העולם הביזנטי והערבי, ומסחרם היה ככל הנראה רווחי, אם כי לא סדיר. המנזר בלבד. עם ייסודן של האוניברסיטאות, בתקופה מאוחרת יותר, רוב המורים היו נזירים. רק בימי הביניים המאוחרים החל הידע להיות גם נחלתם של אצילים, מלכים ויושבי ערים אחרים. המנזרים תוכננו כך שיהיו מרכזים יצרניים הבנויים כעין עיר מוקפת חומה, שבמרכזה ניצב המבנה הארכיטקטוני החשוב ביותר - הכנסייה. הנזירים חיו לפי סדר יום דקדקני שנקבע ב...  אל הספר
מטח : המרכז לטכנולוגיה חינוכית