העיר רומא החלה את דרכה בערך במאה ה-8 לפסה"נ כקהילה קטנה, וסיפחה אליה בהדרגה קהילות נוספות מן הגבעות השכנות. בקהילה שלטו מלכים, וסביבם פעל גוף של יועצים שנקראו פאטרס (PATRES), כלומר - אבות (כנראה משום שנבחרו מקרב אבות המשפחה והשתייכו לשכבה החברתית העשירה והמובילה), או סנטורים. בראשית המאה ה-6 לפסה"נ שלטו האטרוסקים ברומא, והיא הושפעה מאוד מתרבותם. בשנת 509 לפסה"נ התקוממו הרומאים נגד השלטון האטרוסקי המלוכני, הפילוהו - וייסדו את הרפובליקה (בלטינית PUBLICA-RES = עניין הציבור). בראש הרפובליקה עמדו שני קונסולים, שהחליפו את סמכות המלך וקיבלו את השלטון למשך זמן מוגבל, לשנה אחת. כמו כן התגבש הסנאט - בית הנבחרים - שהיו בו נציגים מן השכבה החברתית השלטת; ואספת העם - שבה השתתפו נציגים מקרב אזרחי רומא. במהלך המלחמות שניהלה רומא במאות 3-2 לפסה"נ, תחילה באזור רומא ואחר כך באיטליה כולה, קמה בהדרגה האימפריה הרומית. על ידי מלחמות ומסעות כיבוש התפשטה רומא גם מחוץ לאיטליה והייתה לאימפריה רחבת ידיים (מפות 4, 5, 6 עמ' 20-21). כוחה של האימפריה התבטא בעיקר בתפוצתן של הערים הרומיות - העיר רומא עצמה ורשת הערים הע...
אל הספר