הקבר והמערה - חללים מרכזיים ביסוד העיר הקדומה העיר נוטה להתארגן סביב מקום שבני אדם נוהגים לפקוד בקביעות. הם שבים וחוזרים למקום זה מפני שהוא בעל משמעות עבורם ועונה על הצרכים והמטרות שלהם. קיימות השערות רבות על אודות מקום זה בתקופה הקדומה. יש הסוברים שהיה זה הקבר. הופעתו של הקבר מסמנת את הגבול הראשון של התרבות האנושית - הגבול שבין החיים לבין המוות. האדם חש כלפי המוות וכלפי המתים רגשות אחרים מכפי שחש כלפי החיים, והוא סימן רגשות אלו באמצעות חלל סגור מיוחד (מערה או בור באדמה), שצוין על ידי גלעד או תל. חללים אלו היוו אתרי קבע שבני האדם נהגו לעלות אליהם לרגל. לקבר, המייצג כאמור את הגבול שבין החיים למוות, נוספו בהדרגה משמעויות דתיות. לעומת הקבר כנקודת המרכז האפשרית הקדומה ביותר לפולחן דתי - החלל הראשון ששימש את בני האדם בחיי היום-יום היה כנראה המערה. מלבד מגורים ארעיים, שימש חלל זה את האדם בן תקופת האבן הקדומה - אחת מן התקופות הפרה- היסטוריות n - בטקסי מגיה וכישוף שהיו קשורים בתרבות הציד. ציורים שהתגלו בספרד, בצרפת ובדרום איטליה, מראים בעלי חיים שחצים נעוצים בגופם או דמויות של יצורים חצי-אנושי...
אל הספר