תפילת העמידה בלחש פסוקי מבוא נוהגים לפסוע שלוש פסיעות קטנות אחורנית ולאחריהן שלוש פסיעות קטנות קדימה, תוך אמירת שני הפסוקים הבאים בלחש: כי שם יהוה אקרא, הבו גדל לאלהינו: דברים לב, ג אדני, שפתי תפתח ופי יגיד תהלתך: תהלים נא, יז את תפילת העמידה נוהגים לומר כשהרגליים צמודות זו לזו, והעיניים עצומות או מרוכזות בסידור התפילה. ∞ הבו גדל לאלהינו: שבחו את אלהינו על גדולתו. פסוקי מבוא: אמירת הפסוק "אדני שפתי תפתח" בראש תפילת העמידה נקבעה בתקופת התלמוד [תלמוד בבלי, ברכות ד ע"ב], כבקשה מן ה' לסייע למתפלל לבטא את עצמו כראוי. בימי הביניים נהגו להוסיף כאן פסוקים אחרים, ואחד מהם, "כי שם ה' אקרא", נקבע בתפילות מנחה ומוסף. אמירתם של פסוקים אלו נעשית תוך כדי צעידה קדימה, ביטוי מוחשי להתקרבות אל ה'. בסופה של התפילה צועדים המתפללים אחורנית [עמ' 33]. תפילת העמידה: היחידה המרכזית של התפילה היהודית. היא נאמרת, כשהמתפלל עומד ורגליו צמודות זו לזו, בכל אחת ואחת משלוש התפילות היומיות [ערבית, שחרית ומנחה], וכן בתפילת מוסף של ראש חודש, שבת [עמ' 243] וחג, ובתפילת נעילה של יום הכיפורים. ראשיתה של העמידה בתקופת הבית ה...
אל הספר