בר מצוה "בן שלוש עשרה למצוות" [אבות ה, כה]. "צריך אדם להיטפל בבנו עד שלוש עשרה שנה, מכאן ואילך צריך שיאמר 'ברוך שפטרני מעונשו של זה'" [בראשית רבה סג, י]. המסורת קבעה שנער בן "שלוש עשרה שנה ויום אחד" נחשב מבחינה רשמית כמבוגר החייב בקיום מצוות. מעתה הוא נמנה על קהל הבוגרים: בבית הכנסת הוא יכול להיחשב כעשירי למניין של מתפללים, לעלות לתורה, לשמש כשליח ציבור בתפילה וכל כיוצא בזה. טכסים המציינים את האירוע מוכרים רק מתקופת הגאונים ובעיקר מימי הביניים. עיקרם — הנחת תפילין בציבור, עלייה לתורה [מלווה בברכה שמברך האב] ודרשה במסגרת סעודת מצוה. "בר מצוה": זהו צירוף הכולל בתוכו את המילה הארמית "בר" שפירושה "בן", ומשמעו של הביטוי: "בן מצוה". תפילין: בספר שמות נאמר שמצוות ה' תהיה "לאות על ידך" ו"לזכרון בין עיניך" [שמות יג, ט] — או "לטוטפות בין עיניך" [שם, פסוק טז], ובספר דברים נקבע על "הדברים האלה אשר אנכי מצוך" — "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפות בין עיניך" [דברים ו, ו-ח]. מכאן נלמדה מצוות הנחת תפילין, על היד ובין העיניים. התפילין הם שתי קופסות עור שבתוכן כתובות על קלף ארבע פרשיות מן התורה שמהן נלמד ע...
אל הספר