הקציר וחוק הלקט ( ועוד חוקים ) בתקופת המקרא - ובכלל זה בתקופת השופטים - רוב התושבים בארץ ישראל התפרנסו מחקלאות , מעבודת אדמה . בני ישראל נעשו עם של איכרים ובעלי אדמות לאחר שהתנחלו בארץ כנען . חוקים שונים המופיעים בתורה קשורים לאופי החקלאי של החיים בארץ ישראל ; וכך גם חוקים סוציאליים , חוקים חברתיים , הקשורים ליבולים חקלאיים - בשדה או בכרם . אחד מן החוקים האלה הוא חוק הלקט , כפי שהוא מופיע בתורה ומתואר במגילת רות : זכותם של עניים ללקט שיבולים שנפלו בשדה בשעת הקציר . ואם היום קשה להבין את הקשר בין חוק סוציאלי ובין לקט שיבולים בשדה , חשוב לזכור שהקשר הזה שייך לתקופת המקרא העתיקה - ולארץ ישראל שלפני 3,000 שנה ויותר . כאמור , באותה תקופה חיו תושבי ארץ ישראל מן הקרקע - פשוטו כמשמעו : בעל הקרקע היה גם בעל השדה או הכרם , והיבול שגידל סיפק את מזונותיו ומזונות בני ביתו . ומה עשו אותם עניים חסרי כול , שלא היו בעלי קרקע ולא יכלו לגדל שדות או כרמים ? את התשובה לבעייתם ואת הדאגה למחסורם אנו מוצאים בחוקי המקרא הקשורים לקציר ולבציר - ובהם חוק הלקט : לא תכלה פאת שדן לקצר : אל תקצור עד ובקצרכם את קציר א...
אל הספר