הרדמה שיטה להרדמת הגוף כלו , או חלקים ממנו , כדי למנע ממנו כאבים בעת טפול רפואי כמו נתוח . ההרדמה היא שיטה חדשה יחסית בתולדות הרפואה , והיא נהוגה רק ממחצית המאה ה - 19 . התפתחות שיטות ההרדמה במאה וחמשים השנה האחרונות הביאו להתקדמות מהירה בשטח הרפואה הנתוחית - הכירורגיה . האפשרות לנתח ללא כאב שפרה את תהליך הנתוח , אפשרה לפתח שיטות נתוח חדשות ולהקטין את התמותה בנתוחים . הרדמות למיניהן קימות צורות אחדות של הרדמה לצרך נתוחים - כללית , מקומית , אפידורלית וספינלית . הרדמה כללית מבצעת בדרך כלל לצרך נתוח גדול וממשך . היא גורמת לאבדן מלא של ההכרה ולהרפית השרירים . החולה שוקע בתרדמה אמקה מאוד ואינו חש כלל כאב במהלך הנתוח . בהרדמה בימינו עומדים לרשות המרדימים מכשירים חדישים ומשוכללים המצמצמים ביותר את סיכוני ההרדמה . מן המרדים נדרשת עירנות רבה ומעקב קפדני אחר תגובות החולה המורדם . בימי קדם נהגו ההודים להשתמש באחד מחומרי ההרדוף כתרופה נגד הכשת נחשים ועקיצת עקרבים , ובייחוד נסם הרגעה . בתמונה - הפל ~ מריה המחודדת , אחד ממיני משפחת ההרדוף ( למעלה ) והרדוף הנחלים ( למסה ) .
אל הספר