חניטה שיטה לשמור גופת המת על ידי טפול מיחד בה בחמרים שונים המונעים את רקבונה . מנהג החניטה רוח במצרים העתיקה עוד לפני שלשת אלפים שנה ויותר . המצרים חנטו את מתיהם , כי האמינו שבאחד הימים תחזר הנשמה לשכן בגוף , ולכן יש לדאג לשלמותו . במוזאונים הגדולים בעולם שמורים חנוטים רבים שהוצאו מקברים במצרים . גם בני האינקה - שבט אינדיאני ששלט באמריקה הדרומית במאות ה - 13 עד ל - 16 - חנטו את מתיהם . בימינו ממשיכים שבטים אחדים באפריקה במנהג זה . חניבעל , שר הצבא רב התחבולות של קרתגו , חוצה את הרי האלפים , המסע המפרך והנועז נועד להפתיע את בני רומא ולהעביר את המלחמה לשטחם . הפילים שהשתתפו במסע מתו ברובם עקב הקור העז ששרר בהרים הגבוהים . פעלת החניטה נעשתה בדרכים שצדין אין החוקרים יודעים את כלן , בעזרת חמר , תבלינים שונים , שרפים וחמרים אחרים . בשיטה אחת היו משרים את הגופה במשך שבעים יום בתוך מלחת . לאחר שספגה הגופה את המלחת , היו עוטפים אותה בתכריכי בד . אחר כך הניחו את החנוט ( מומיה בלעז ) הלבוש תכריכים בשתי תבות של ארז , הנתונות זו בתוך זו . את הבד הקשו בעזרת דבק , והדקו אותו כך שהלם את מדות הגוף . קב...
אל הספר