ש , שין האות העשרים ואחת באלף - בית העברי . ערכה המספרי הא4 300 . האות ש מבטאת בשתי צורות : שי"ן ימנית - שעליה באה נקדה מצד ימין , ושי"ן שמאלית - שעליה נקדה מצד שמאל . את השי"ן השמאלית - שין - מבטאים בימינו בסמייך , אך אין יודעים מה היה הגויה בימי קדם . בכתב הכנעני העתיק ( המאה ה - 12 לפני הספירה ) , היה סימנה של האות מעין קשת מרכבת או כעין זיגזג . מצורה זו התפתחה האות " סיגמה " היונית , שממנה התפתחה ה - 5 המעגלת יותר , שהתקבלה בכתב הלטיני ובשפות האירופיות הנגזרות ממנו . בארמית התפתחה כתיבת האות מן הצורה הפניקית הקדומה , שבה האות " שכבה " כך שהיתה פתוחה כלפי מעלה . במאה ה - 6 לפני הספירה מופיעה האות בארמית , כשהיא נכתבת בשלוש משיכות בלבד . עם הזמן התחברו שתי הצלעות הימניות באלכסון לצלע השמאלית , וכך התקבלה גם בכתב היהודי במאה ה - 3 לפני הספירה . בכתב הנבטי נמשך הקו השמאלי למטה , ועם הזמן התעגל . כך נוצרו האותיות הערביות . ארמית כתב כתב עברי לטינית ערבית , לשון וספרות  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ