ראש הגולה תארו של המנהיג החלוני של יהודי בבל בין המאות ה - 2 וה - 11 לספירה , בתקופת התלמוד ובימי הבינים . נקרא בארמית - ריש גלותא . יהודי בבל , שנהנו מאז המאה ה - 2 משלטון עצמי בעניניהם הפנימיים , ראו בראש הגולה את שליטם החקי . גם שליטי הארץ - הפרתים ואחר כך הפרסים והמסלמים - הכירו בראש הגולה כבמנהיגם של היהודים . בתקופות מסימות התקבלה מנהיגותו של ראש הגולה גם על ידי יהודי ארץ - ישראל , מצרים וצפון אפריקה . לראש הגולה , שמשפחתו התיחסה לבית דוד ומשרתו עברה בירשה מאב לבנו , היו סמכיות רבות : הוא הטיל מסים לכסוי הוצאות החצר שלו ; גבה מסים מן היהודים בשם השלטונות ; מנה שופטים , ובתקופה מסימת מנה גם את הגאונים , ראשיה הרוחניים של יהדות בבל ; הוא היה אחראי לבטחונם של היהודים ופקח על המסחר . הרמב"ם תאר את תפקידו של ראש הגולה במלים הבאות : " ראשי גליות שבבבל במקום מלך הם עומדים ויש להם ( רשות ) לרדות את ישראל ... " . במחצית השניה של המאה ה - 5 עבר גל של רדיפות דתיות בבבל , שהיתה נתונה לשלטון פרס . מעמדם האוטונומי של היהודים בטל ומנהיגיהם נאסרו או הומתו . בשנת 470 הומת ראש הגולה , רב הונא , אך...
אל הספר