קשוא

קשוא קשוא הגנה הוא צמח תרבות ממשפחת הדלועיים , שפריו הארך ובעל הקלפה הדקה נאכל כשהוא מבשל או אפוי . מזרעיו מפיקים שמן . זהו צמח חד - ביתי , כלומר , הפרחים הזכריים והנקביים מצויים על אותו הצמח . הפרחים גדולים וצהבים . לפרח הזכרי יש גביע ירק המרכב מחמש אנות , חמשה עלי כותרת צהבים וחמשה אבקנים . בפרח הנקבי יש עלי אחד ושחלה תחתית , ואין בו אבקנים . ההאבקה נעשית על ידי חרקים , בעקר ממשפחת הדבורניים . עלי הצמח גדולים ומפרצים , בעלי זיפים קשים בצדם התחתון , והפטוטרת שלהם ארכה וחלולה . הפרי הוא ענבה צרה וארכה המכילה זרעים רבים . מוצאו של הקשוא בצפון אמריקה , שם תרבת עוד בתקופות קדומות . אין זה המין הנושא את השם " קשוא " המזכר במקרא או במשנה . הקשוא המקראי הוא כנראה המלפפון . בישראל מגדלים זנים שרועים ושיחיים , שקלפתם בצבע ירק בהיר , ירק כהה ( המכנים " זוקיני " ) וזהב . הפרי רגיש יחסית לפציעה בשל קלפתו העדינה . הקשוא מכיל ברבו מים ומעט פחמימות ומינרלים , וערכו התזונתי מועט . הוא דל בקלוריות - 12 ל - 100 גרם . בארץ מגדלים קשואים על פני שטח של כ - 9,000 דונם . באמצע שנות ה - 90 היה יבול הקשואים ב...  אל הספר