קרבן מתנה מן החי או מן הצומח שמגיש המאמין לאלוהיו כדי לבטא את הכבוד , ההערצה והתודה שהוא רוחש אליו או כדי לרצותו . מנהג הקרבת הקרבנות , כדרך לעבד את האל , היה מקבל בדתות של תרביות רבות . קרבנות אדם ודם הקרבת קרבנות אדם היתה שלב מקדם בעבודת האל . האצטקים באמריקה התיכונה , כמה משבטי אפריקה , וכן שבטים עתיקים באירופה , כגון הגרמנים והקלטים , נהגו להקריב בעקר שבויים ועברינים . ביון הקדומה הקריבו קרבנות אדם כדי לפיס את האלים ולשכנעם להציל את בני האדם ממגפות ומאסונות . גם במזרח הקדום , במצרים ובמסופוטמיה , נהגו להקריב קרבנות אדם , בעקר בעת צרה גדולה . כך עשה מישע מלך מואב , שהעלה את בנו בכורו לעולה ( מלכים ב , ג כז ) וכמוהו יפתח , שקים את נדרו קרב שבעה לנשים כולל שבעה מקצועות אתלטיים . בתמונה - קפיצה לגובה במסגרת קרב שבעה , והקריב את בתו ( שופטים יא לא ) . המקרא שולל מנהג זה ומתנגד להקרבת הבנים . עמדה זו מבהרת היטב בספור על עקדת יצחק , המבטא את השקפת המקרא , כי יש לאסר קרבנות אדם ולהקריב תחליפים בלבד . לפי המפרט בדיני הקרבנות במקרא ( רבם מרכזים בספר ויקרא א - טז ) , חיב הקרבן להיות מן הצאן ו...
אל הספר