אבידן , דוד משורר ישראלי , שבקש לשבי את מגבלות הגיל והזמן . בלט בחדושיו הלשוניים ובמקוריותו הרבה . אבידן נחשב ל " ילד הרע " של השירה העברית ולמורד נצחי . חי בשנים 1934 - 1994 . דוד אבידן נולד בתל - אביב , ולמד ספרות עברית באוניברסיטה העברית בירושלים . כבר בראשית דרכו הספרותית הוא בלט ביחודו הן מבחינת התכן והנושאים שעסק בהם , והן מבחינת הסגנון . בנגוד לקודמיו , שהתרכזו בכתיבתם בתחושת היחד של העם במדינתו החדשה , כתב אבידן על תחושותיו של האדם היחיד בן זמננו . אבידן כתב על נושאים רבים , שהמשתף להם הוא הרגשת הבדידות והיאוש של האדם המודרני . ענין מרכזי ביצירתו היה המרידה במסכמות , ההתנגדות לצורת התנהגות וחשיבה המקבלת על הכל . הרצון לשנות את העולם מתחבר לאחד המוטיבים הידועים בשירתו : געגועיו אל העתיד , אל הרחוק , השונה והמוזר . כתיבתו נפתחה אל העולם המודרני המתעש , הממכשר , המתקשר והממחשב . בספר שיריו הראשון " ברזים ערופי שפתים", שפרסם ב - 1954 , יש בטוי לחויות רגשיות , המבטאות את הצד הטרגי אך גם האירוני של האדם בן דורנו . אבידן גם דחה את הסגנון המליצי והמתלהם של המשוררים העברים בני הדור הקוד...
אל הספר