אבדה ומציאה דינים העוסקים ברכוש שאבד , בחפוש אחריו , במציאתו ובהשבתו לבעליו . החזרת אבדה היא מצוה הכתובה בתורה : " לא תראה את שור אחיך או את שיו נדהים והתעלמת מהם , השב תשיבם לאחיך"( דברים כב א ) . התורה מטילה על המוצא את החובה לטפל באבדה עד שימצא בעליה , וכן להודיע על מציאתה . במיחד היה הדבר חשוב , כאשר האבדה היא בהמת עבודה . בחברה החקלאית בתקופת המקרא נחשבה בהמת העבודה לרכוש יקר ערך ובעל חשיבות רבה . התורה וגם המשנה דנות בהרחבה במקרה של אי החזרת אבדה . אי השבת אבדה לבעליה נחשבה לעברה שיש להענש עליה . העלמת מידע שהיה יכול להביא למציאת האבדה , נתפסה כמעשה גנבה . על המציאה מכריזים במקומות צבוריים כמו בישיבות ובבתי כנסת . בימים שבית - המקדש היה קים נקבע מקום מיחד , שנקרא " אבן הטועים", שבו היו מכריזים על המציאה . שלוש פעמים בשנה , כאשר רבים מבני ישראל היו עולים לרגל לירושלים , נתנה הזדמנות למוצא להכריז על מציאתו . לאחר חרבן בית - המקדש קבעו חז"ל שהמוצא צריך לספר על מציאתו לשכניו , מכריו וידידיו , כדי להפיץ את הידיעה ברבים . דיני אבדה ומציאה דיני החזרת האבדה כוללים הסבר מפרט על הדרך שבה י...
אל הספר