אפרים בנו השני של יוסף , אשר ילדה לו אסנת בת פוטיפרע , כוהן און במצרים . אפרים הוא אבי אחד משנים - עשר שבטי ישראל . סבו של אפרים , יעקב אבינו , אמץ אותו ואת אחיו הבכור מנשה לבנים , ובכך הפך אותם אבות לשבטים כמו בניו . אף שהיה הבן השני נתפס אפרים - על פי רצונו של יעקב - כבן הבכור . הנמוק שמביא לכך יעקב : " ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו וזרעו יהיה מלא הגויים"( בראשית מח יט ) . שבט אפרים התנחל בחלק ההררי שבמרכז ארץ כנען , ובו נמצאו מרכזי הפלחן הראשונים של בני ישראל : שכם , שילה , מצפה ובית אל . יהושע בן נון , כובש הארץ , היה משבט אפרים . בתנ"ך מספר כי מבטאם של בני השבט היה שונה מזה של בני שאר השבטים והם בטאו את האות שי"ן כשי"ן ( שבלת במקום שבלת ) . ירבעם בן נבט , מבני שבט אפרים , עמד בראש המורדים ברחבעם בן שלמה . בעקבות מרד זה פצלה הממלכה השלמה לשתים : ישראל ויהודה . אפרים היה השבט הראשי בממלכת ישראל , והערים החשובות שבה היו בנחלתו . הארץ כלה נקראה לפעמים אפרים . אחרי חרבן הבית השני נפוצה האמונה , כי מבשרו של המשיח , משיח בן יוסף , יצא משבט אפרים . בני שבט אפרים ראו את עצמם כמיחסים , והכנוי "...
אל הספר