אמיל חמר המרכב ממלחי סידן , המשלבים לעתים במתכת . האמיל משמש לצפוי מזגג וצבעוני של כלים ותכשיטים . הצפוי באמיל נעשה על ידי התכת זכוכית צבעונית על פני הכלים או התכשיטים שרוצים לצפות . מכסים את שטח העצם , העשוי מתכת או חרסינה , באבקת זכוכית דקה ואחר כך אופים אותו בתנור המיחד לכך . בהשפעת החם הגבוה נמסה האבקה ומתאחדת עם המתכת או החרסינה . את צבעי האמיל היפים והנוצצים נותנות חמצות המתכת המערבות באבקת הזכוכית . עוד לפני אלפים וחמש מאות שנה השתמשו אמנים באמיל לצפוי כלים ועצמים אחרים . כלים מצפים באמיל התגלו בכל חלקי העולם . המצרים , האשורים , הפרסים , היונים , הרומאים והקלטים הכירו שיטת צפוי זו ויצרו בה כלים נאים . לשיאה הגיעה אמנות זו בביזנטיון במאות ה - 10 וה - 11 לספירה . גם בימינו משתמשים באמנות הצפוי באמיל . הכימיה העמידה מספר רב של גונים לרשות האמנים , אך שיטת העבודה עדין דומה מאוד לזו שהיתה מקבלת לפני אלפי שנים . זנותית סידן  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ