אמוראים פרוש השם אמורא הוא " אומר " או " דורש". במובן רחב יותר נתן השם אמורא בארץ - ישראל ובבבל לחכמים שחיו בתקופה שנמשכה כ - 300 שנה , מחתימת המשנה ( בשנת 200 בערך ) עד לחתימת התלמוד הבבלי ( עד לשנת 500 בערך ) . התלמוד מכנה בשם אמורא את האיש שעמד ליד המרצה או המורה הראשי בישיבה ובהתכנסיות לשם למוד . וחזר בקול והסביר לקהל השומעים הגדול את דברי המורה , שנאמרו בקצרה ובקול נמוך . לאחר שהוכח , כי צעירים שמלאו תפקיד זה ובקשו להצטין כנואמים לא תרגמו לעתים בדיוק את דברי המורה , קבע רבי אבהו כלל , ע שום אדם שגילו פחות מחמשים שנה אינו רשאי לכהן בתפקיד זה . האמוראים , במובן הרחב והנפוץ של המלה , הם אלה שפרשו את ההלכות הקצרות שבמשנה , חקרו את טעמיהן החתול השחור מבשר , לדעת המאמינים באמונות תפלות , על משהו רע העתיד לקרות . לכן הם משתדלים מאוד שלא לעבור במקום שבו הוא נמצא . ומקורותיהן והשוו אותן עם הבריתות , שהן פרושים של תנאים שלא נכללו בנסח המשנה בעריכתו של יהודה הנשיא . הם לא היו רשאים לשנות החלטות ועקרונות שהתקבלו פה אחד במשנה או בבריתות . האמוראים שהסמכו על ידי הנשיא בארץ - ישראל כנו " רבי", ו...  אל הספר
אנציקלופדיה אביב בע"מ