אלוהי נכר אלים זרים לעם ישראל . אלוהי נכר הוא השם הכללי המופיע בתנ"ך לכל האלים שאינם האלוהים האחד והבלתי נראה של עם ישראל . בתורת ישראל קימת הבחנה ברורה ובולטת בין האלוהים שנגלה לאברהם אבינו וגאל את בני ישראל ממצרים לבין האלילים הרבים שעמי כנען ושכניהם עבדו להם . בארץ כנען התודעו בני ישראל לאלילים המקומיים - ביניהם אל , בעל , עשתרת , דגון הפלשתי - והחלו לחקות את מעשיהם . אחר כך הם הכירו את אלי העמים השכנים , כגון כמוש אלוהי מואב , אשתר האשורית ומרדך הבבלי . בדרך כלל היה זה חקוי חיצוני בלבד , ופעמים רבות סגדו בני ישראל בעת ובעונה אחת לאלוהי ישראל וגם לאלוהי הנכר . בתקופת השופטים , למשל , עבדו בני ישראל את הבעל והעשתרת : " ויעזבו את ה'ויעבדו לבעל ולעשתרות " ( שופטים ב יג ) . במשך כל תקופת התנ"ך התנהל מאבק מתמיד בין אלוהי ישראל , שהנביאים הביאו את דבריו ובטאו את זעמו , לבין אלוהי הנכר . המקרא מתאר מצב החוזר על עצמו בקביעות : עם ישראל חוטא - הנביאים מזהירים אותו שיענש אם לא ישנה את דרכיו - ה'כועס ומעניש אותם - בני ישראל קוראים לה'שיצילם - ה'מתחרט על מעשיו ומרחם עליהם . הלוחם הקנאי בעבודת ה...
אל הספר