סורא

סורא עיר בדרום ארץ בבל , בקרבת נהר פרת . היתה מרכז תורה חשוב ומושבה של ישיבה נודעת בין המאות ה - 3 עד ה - 11 . האמורא רב ( או אבא אריכא ) , מתלמידיו של רבי יהודה הנשיא , התישב בסורא בשנת 219 . העיר היתה אז מרבת אכלוסין אך מעוטת תורה . רב יסד שם את הישיבה , שהיתה אחד מסימני ההתעוררות הרוחנית הגדולה שהרגשה בבבל באמצע המאה ה - 3 . ראשי הישיבה בסורא שקדו על המשך מסרת ההוראה שהביא רב מישיבות ארץ - ישראל . כבר בימי רב למדו שם מאות תלמידים ובית - דינו היה אחד משני מרכזי התורה החשובים שבבבל . אחרי מות רב , בשנת 247 , ירדה סורא מגדלתה , ובמשך 7 שנים עלתה חשיבותה של ישיבת נהרדעא . הישיבה בסורא פרחה שוב בימי רב הונא , שעמד בראשה בשנים 257 - 297 . מספר התלמידים הגיע ל - 1,200 ונקבעו " ירחי כלה " ( כנוסים עממיים של לומדי תורה ) . ערים אחדות קבלו את סמכותה ההלכתית של סורא ואת פסקי דיניה . בימיו של רב אשי ( 367 - 427 ) , סכמו בסורא הסגיות ( דיון על נושא הלכתי מסים ) , והוא כנס וערך אותן . סגיות אלה הן עקרו של התלמוד הבבלי . לאחר מותו ירדה סורא מגדלתה . בראשית המאה ה - 10 עברה ישיבת סורא לבגדאד , אך ש...  אל הספר